איאפשר גם וגם,
סורי איאפשר גם וגם,
בשיחות שלי עם אמנים תמיד אנחנו מגיעים לנקודה בה החלום הוא להפיק מוזיקה ולנגן אותה לקהל וכללי להתפרנס ממוזיקה.
אבל מה? אמנים בצ'יל שלהם...
סורי אבל איאפשר גם וגם, איאפשר גם להתלונן שלא נותנים הזדמנות והכל זה קומבינה וגם לא לצאת החוצה ולעשות קשרים. אם זה זה לצאת פיזית לפגוש אנשים, ואם ווירטואלית לעלות לזום וליזום שתפים, כמעט בלתי אפשרי להעביר רגש רק במסנג'ר או דיסקורד וכו'.
איאפשר גם לרצות לנגן בפסטיבלים הכי גדולים בעולם ובאותו הזמן לא לרצות לנגן בשום מקום שלא נותן לכם לנגן רק את המוזיקה שאתם רוצים. חייבים להתחיל מאיפשהו. בר. מועדון. חתונה, כל דבר שיתן לכם במה להתאמן על הסקילס שלכם ועל היכולת לעמוד ולקרוא קהל, להרים 15אלף איש כל אחד יכול.
איאפשר גם להתלונן שלייבלים לא לוקחים את המוזיקה שלכם גם להפיק 3 שעות ביום. אם אתם מרגישים שאתם לא טובים תפיקו 10 שעות ביום, יש לכם דייג'וב? פנו למישהו שיעזור לכם ויטיס אתכם למעלה, איןןן זמן! העולם הזה זז מהר, את הטראק שאתם עובדים עליו הייתם צריכים לשחרר אתמול.
בכללי איאפשר להתלונן שאין לכם זמן להפיק וגם לא לעשות וויתורים על נטפליקס, יצאות עם חברים, חופשות, גלילה אין סופית באינסטגרם וכו'. יש לכם הרבה יותר זמן ממה שאתם חושבים הבעיה שאתם נותנים אותו - בחינם, למישהו אחר.
אם אתם רוצים להיות באחוז המאוד קטן של אנשים שעושים את מה שהם אוהבים for a living ואתם לא מספיק קרובים לזה, תעשו וויתורים:
תדחו טיולים, תגורו אצל ההורים , אל תשנו 10 שעות ביום, אל תבזבזו את הזמן שלכם במדיות חברתיות לחינם, תעבדו סופש"ים, תבקשו עזרה מאחרים, תלמדו כל יום משהו חדש, תנהלו את הזמן שלכם כמו שצריך. אנחנו עוסקים בתחום הכי מדהים בעולם ללא צל של ספק בכלל, אבל אם רוצים להפוך את העניין הזה מתחביב למקצוע אלה אפילו לא וויתורים זה פשוט מה שחייבים לעשות. לא כשנסיים תואר,לא אחרי הקורונה,לא כשיהיה לנו טראק בחוץ, אלא ממש עכשיו.