תופעת העולם הקטן היא תופעה משוערת שהגה סטנלי מילגרם בשנת 1967, לפיה כל אדם יכול ליצור קשר עם כל אדם אחר בעולם דרך מספר קטן של מתווכים. בקיצור מה שכולם קוראים "איזה עולם קטן" כשרואים מישהו שאנחנו מכירים באיזה חור בתאילנד.
אחד הדיונים החוזרים בעולם המוזיקה הוא האם צריך קשרים בכדי להצליח או לא. התשובה החד משמעית היא כן! צריך קשרים בכדי לגרום לדברים לקרות, אבל זה לא ייחודי רק לעולם המוזיקה.
“קשרים” בעצם מבוססים על מערכות יחסים בין בני אדם ואף אחד לא נולד איתם, הבסיס המשותף לקשר עסקי הוא “ערך”. מה שאנשים קוראים “קומבינה” - תן לי ואני אתן לך. אם הקשר עצמו לא יהיה מבוסס על ערך אז אין לו ביסוס וכנראה שעם הזמן הוא ייתפייד.
אז רגע, מה קשור הקטע הזה של העולם הקטן?
אפשר להשתמש בתאורית העולם הקטן בכדי לחפש קשרים בין אנשים שונים שיועילו לנו, חפשו את הקשרים האלה בפייסבוק, אינסטגרם, לינקדין, בקשו מהחברים המשתופים לערוך הכרות במייל או בצ'אט כלשהו. בתכלס אני בטוח שאתם כבר עושים את זה… אז למה זה עדיין אולי לא עובד? הינה כמה נקודות ששווה לבדוק:
האם אתם פונים לאנשים הנכונים?
האם אתם מייצרים מערכות יחסים ארוכות טווח? או שולחים הודעה רק כשהם רוצים משהו?
האם אתם מספקים ערך לבנאדם שעושה את החיבור לאיש הקשר?
לדוגמא: אני מכיר אמן שאני מעריך שיש לו קשר ללייבל מסויים, שלחתי לאמן הזה הודעה בפעם הראשונה ואחרי שיחה קצרה מאוד שלחתי לו את הטראק וביקשתי גם את המייל של הלייבל. למה לעזזאל שאותו אמן ירצה לעזור לי? איזה ערך אני מייצר לו?
צורה הגיונית יותר לעשות את זה: לשוחח עם אמן שאני מעריך לאורך זמן, לשלוח לו מוזיקה לבקש ממנו פידבק, רק במידה והפידבק חיובי אפשר להתקדם הלאה ולנסות לבקש איש קשר מסויים, במידה והטראק באמת ממש טוב, הוא ייצר ערך ללייבל עצמו וישפור את המיצוב שלו מול הלייבל. בקיצור WIN WIN WIN.